מה בין עבד לעובד . . .

המעבר מעבדות לעבודה . . .

נכתב ע"י :

ענת דבש - פסיכולוגית, מנהלת

ד.ב.ש - דרך בלתי שגרתית, פיתוח ארגוני

שינוי עם Touch – צמיחה עם Dvash: www.dvashtouch.com

לאחרונה אנו שומעים יותר ויותר עובדים ההולכים מודאגים יותר ויותר לקראת פרסום תוצאות הרבעוניות ומפריחים אמירות כדוגמת "טוב, אולי יהיו פיטורים . . ., אני לא יכול לעשות דבר".

"לו רק" . . .אמירות מסוג אלו מאפיינות עובדים העונים לדפוס תגובה שאנו מכנים אותו "ראקטיבי . . ." גירוי מביא לתגובה.

הדפוס הראקטיבי מתאפיין בכך שהוא נכנע לגירוי (בעיה, מצב נוכחי) וגורר עצמו לתגובה מהירה כלפיה. דפוס זה מנסה להתאים את הבעיה אל הראש שלו במקום להתאים את הבעיה שלו אל הבעיה. מרחב התגובות שלו הוא מוגבל: לפי מה שהוא מכיר.

ישנם לעומת זאת עובדים אשר על אותו גירוי בדיוק במקום להגיב מיד עוצרים ו"חושבים" . סוג עצירה זו מאפשר להם לשאול עצמם איזה תגובה הם חושבים כמתאימה ביותר למצב (כלומר שינוי התגובה האוטומטית) או כיצד אפשר לראות את הגירוי באופן שונה וחיובי יותר (שינוי התפיסה של הגירוי).

עובדים אלו נקראים "פרואקטיביים" וחכמתם טמונה ביכולתם לבחור את ת גובתם ולשלוט בדרך בה הם מגיבים לגירויים.

עובד כזה למשל אם הוא משער שעתיד להתקיים שינוי מסוים כמו קיצוצים או מהלך ארגוני אחר יכול לעצור ולשאול, לדוגמא מה ההזדמנות עבורי במצב הזה (שינוי הגירוי) ומה החלופות הטובות ביותר שלי להגיב למצב.

אנשים פרואקטיביים "אינם עבדים" לתגובתם האוטומטית אלא בוחרים.

היתרונות בדרך הפרואקטיבית שהיא מקלה עלינו להתמודד עם אירועים שונים – שליליים, קשים, מלחיצים – ומאפשרת לנו להתגמש לפי התגובה הטובה ביותר.

הדבר נכון לא רק לגבי העובדים אלא גם לגבי המנהלים:

"מנהל עבודה" – הוא כזה האומר לעובדיו "תעשו" ו"הם שומעים" (כלומר, גירוי תגובה).

"מנהל עובדים" – לעומת זאת אומר לעובדיו "תעשו" –והם נעצרים, שואלים מה המשמעות של ההנחיה ובוחרים את התגובה הטובה ביותר.

לקראת פסח, הקרב אלינו, המסמל את היציאה מעבדות לחירות כדאי לכולנו לעצור ולבדוק כמה אני עבד לתגובותיי לעומת כמה אני נותן חירות לבחור את תגובתי.