ניהול מעברי מקום עבודה:

האם לחזור למקום עבודה קודם?

נכתב ע"י :

ענת דבש - פסיכולוגית ארגונית, מנהלת

מתמחה בניהול תהליכי שינוי, מעברים וצמיחה

ד.ב.ש - דרך בלתי שגרתית, פיתוח ארגוני

שינוי עם Touch – צמיחה עם Dvash: www.dvashtouch.com

"המעסיק הזה נצלן".

"שנים אני עובד פה ולא מקבל שום הכרה….ועוד מקדמים את ההוא שרק הגיע מבחוץ ….."

במהלכי ליווי עובדים הנמצאים בתהליכי מעבר ממקומות עבודה נתקלנו בתופעה מעניינת: עובדים, מוכשרים למדי ובדרך כלל משקיענים מאד אך לא כוחניים, אשר פעלו זמן רב במסגרת מקום עבודה מסוים, טענו לניצול ובעיקר חוסר הכרה והוקרה – ועזבו.

לאחר עזיבתם, ניהלו קשר "אהבה - שנאה" עם המעביד, שהתאכזב ממחליפיהם, לחץ עליהם לחזור, בדרך כלל עדיין ללא מתן ההכרה שהם חיפשו - והם שוקלים זאת.

לא רק זאת – נתקלנו בעובדים אשר בחרו לחזור וברוב המקרים לאור ממצאים אשר נאספו על ידי "ד.ב.ש – פיתוח ארגוני" עזבו אחרי פרק זמן קצר עם שיבתם, כשפניהם מועדות לדרך אל חזור.

כיצד ייתכן?

מדוע אנשים רציונליים "מזמינים שוב" את האפשרות לתחושת חוסר ההכרה במקום העבודה?

מסתבר שעובדים בכל הגילאים, הרמות והתפקידים עלולים ללקות בתופעה זו – תופעה הידועה בשם "הניסיון לנרמל את הלא נורמלי" או – במילים אחרות אובדן אינסטינקט ההגנה העצמית בקרב עובדים.

"נרמול הלא נורמלי" גורם לרוחו של העובד, שבאופן נורמלי הייתה מזנקת לשנות את המצב, לקבלו אותו , להשלים אתו ובסופו של דבר – ללקות בעיוורון.

קיים מחקר חשוב, המעניק לנו תובנה על אודות אובדן אינסטינקט ההגנה העצמית בקרב עובדים:

בתחילת שנות הששים ערכו מדענים ניסוים בחיות על מנת לקבוע דבר מה הנוגע ל"אינסטינקט המנוסה" בבני אדם:

בניסוי אחד חושמלה מחצית מרצפתו של אחד הכלובים, כך שכלב שהושם בכלוב היה מקבל מכת חשמל בכל עת שדרך במחציתו הימנית של הכלוב. הכלב למד במהירות להישאר בצדו השמאלי של הכלוב.

בשלב הבא חושמל צדו השמאלי של הכלוב לאותה מטרה, בעוד שהצד הימני היה נקי ממכות חשמל. הכלב התאים את עצמו במהירות ולמד להישאר בצדו הימני של הכלוב.

בשלב הבא חושמלה רצפת הכלוב כולה, כך שתתן מכות חשמל אקראיות. כך שלא משנה היכן היה הכלב עומד או משתרע, בסופו של דבר היה סופג מכת חשמל בכל מקום. תחילה היה הכלב מבולבל, ואז נתקף פאניקה. בסופו של דבר "נכנע" הכלב, השתרע על הרצפה וספג את המכות החשמליות בלי לנסות להימלט מפניהן או להתחכם.

אבל בזאת לא תם הניסוי. דלת הכלוב נפתחה. המדענים ציפו שהכלב ידהר החוצה, אבל הוא לא נמלט. אף שיכול היה לצאת מהכלוב כרצונו, המשיך הכלב לשכב על הרצפה ולספוג מכות חשמליות בקצב אקראי. מכאן, העלו המדענים את ההשערה, שכשחושפים יצור כלשהו לאלימות, יסתגל היצור להפרעה, כך שכאשר האלימות חדלה וחירותו של היצור מושבת לו, האינסטינקט הבריא להימלט מצטמצם להחריד והיצור נותר במקומו.

במונחים של הטבע הפראי של עובדים, "נומרליזציה" זו של חוסר הכרה של המעביד, ומה שהמדענים כינו בסופו של דבר "חוסר אונים נלמד", הם המשפיעים על עובדים לא רק להישאר עם מעסיקים מתעללים אלא גם גורמים להם לחוש שאינם מסוגלים לקום ולתמוך בדברים שבהם הן מאמינים בכל ליבם: כישוריהם, מקצועם ודעותיהם המקצועיות.

אם כן, ראו הוזהרתם –

כאשר אתם מתלבטים באשר למקומות עבודה, בחנו היטב את יחסיכם עם מקום העבודה הקודם בטרם תבצעו חזרה למקום זה. האם האינסטינקטים שלכם במיטבם? האם אתם מנרמלים את הלא נורמלי???